עילתו למכלוף עאישה כתיר סנין פי עַ׳אבֵּה (יער) קריב מן אלעאצמה רבאט פי 

אִלְמַעְ׳רֵבּ (מרוקו). שי עשרה דקאייק מַשִי מן ביתו כאנת בוחירה (אגם) כבירה ופי אלשאטי כאנת כתיר אשג'אר ופואכה ועישב. ומראת שאפו עַ׳זַאל (צבי) בִּשְרַבּ מיי.

מכלוף וג'ד קורנה (פינה) חילוה , ועמל מטרח מע טאולאת וזהור וחשיש, עשאן

יסבחו הונאכ יאכלו וימסכו (יתפסו ) סמכ.  דאיימן ריג'עו ללבית מע סלת פואכה זי

תופאח, תין ,רֻמאן ,וחרוב, ומראת (לפעמים) מישמיש ותות. המ כאנו מבסוטין מן האדא אלמחל.

מרה מכלוף כאן עייאן ודַ'ל (נשאר) פי ביתו אכתר מן אוסבועין.

ואחד מן אלאיאם קאלתלו מרתו למכלוף אינו ינזל למחל קריב מן אלבוחירה ויג'יב ללבית סמכ ופואכה.  טייב מכלוף אח'ד' אלסלה באידו וראח שוואי שוואי והיכ ויצל

קריב מן אלמחל וסימע צות בנאת.אקתרב (התקרב)  ושאפ שי עשר בנאת תסבחו(שוחות) פי אלמיי והמ דיחקו וליעבו מע בעד וכאנו פארחנין כתיר.   

    מכלוף שאפ כל אל תיאב עלא אלטאולה ופיהם אינו אלבנאת עריאנאת (ערומות) פי אלמיי.

למא שאפו אלבנאת אינו מכלוף מוג'וד קריב וסלה באידו, קאלו למכלוף: רוח מן הון יא ח'יתיאר, בידק תשופנא ברה מן אלמיי בידון מלאביס ?  מכלוף פכר אוואם וג'אוב:

אעוזו ב(אל)לאה (חס וחלילה), אנא בס בידי אג'יב אלאכל לתמאסיח (לתנינים)

וארג'ע אוואם לביתי. אלניסואן סימעו היכ והרבו אוואם מן אלמיי אחדו אלתיאב

ורכדו בעיד מן אל שאטי… יעני ח'טר מות.. (סכנת מוות).

מכלוף ריג'ע לביתו מע סלת אלפואכה וחכא למרתו שו צירה ג'נאב אלשאטי. מרתו ג'אובת אינו עמל מניח ע-ראיי אלמתל (לפי הפתגם) : 

אלע'ריב לאזם יכון אדיב.

(הזר צריך להיות אדיב) 

משפחתו של מכלוף חיה שנים רבות ביער קרוב לעיר הבירה רבאט  במרוקו.

כעשר דקות הליכה מביתו היה אגם גדול ולחופו היו עצי פרי ועשב , ולפעמים ראו צבי שותה מים.  מכלוף מצא פינה יפה , ועשה מקום עם שולחנות ופרחים ודשא

על מנת שיתרחצו שם , יאכלו וידוגו דגים. תמיד חזרו לביתם עם סלסלת פירות

כמו תפןחים , תאנים, רימונים, חרובים , ולפעמים מישמיש ותות, והיו מרוצים מהמקום הזה. פעם מכלוף חלה ונשאר בבית  יותר משבועיים, ןבאחד הימים

אמרה אישתו למכלוף שירד למקום הקרוב לאגם ויביא הביתה דגים ופירות.

טוב, מכלוף לקחאת הסלסלה בידו והלך לאט לאט וכך הגיע קרוב למקום, ושמע

קול של בנות, התקרב יותר וראה כעשר בנות רוחצות במים והן צוחקות ומשחקות

יחד , והן שמחות מאד.  מכלוף ראה את כל הבגדים על השולחן והבין כי הבנות ערומות במים.   כשראו הבנות שמכלוף נמצא קרוב וסל בידו אמרו לו :לך מכאן יא זקן, אתה רוצה לראותנו מחוץ למים בלי בגדים.  מכלוף חשב מהר ואמר:

חס וחלילה, אני רק רוצה לתת אוכל לתנינים, לתמסחים,ואחזור לביתי.

הנשים שמעו זאת וברחו מהמים לקחו את הבגדים ורצו רחוק מהחוף.. סכנת מות …. מכלוף חזר לביתו עם סלסלת פירות וסיפר לאשתו מה קרה במקום ליד האגם 

אישתו ענתה לו שעשה בסדר. לפי הפתגם: הזר צריך להיות אדיב…