מן זמאן פי אִחְדא אלדוול, כאן מלכ מוש מַחְבּוּבּ , ואכּתר מן הֵיכּ (ויותר מכך)כאן אלמַלִכּ קאסי (אכזר) וקתל נאס עלא ימין ועלא שמאל.כֻּל סֻכּאן  אלדולה ח'אפו מִנוֹ   ודאימאן בִּעֵדו (התרחקו) מן אלקסר. פי אחד מן אלאיאם קאל אלמַלִכּ ללוזיר אִנו בּדוֹ יזור (לבקר) קריה פי ג'נוב אלדולה, הונאכ ישופ כיפ עאישין אלפלאחין, וכיפ אלחֻקול (השדות).

אלוזיר בַּעַת (שלח) רַסוּל (שליח) ללקריה עשאן יקול לנאס אינו אלמלכ 

ואלווזרא (שרים) רח יזורו (עומדים לבקר) פי יום אלאחד פי אלקריה.

לַמַא (כאשר) סימעו אלסֻכּאן האדא אלחַ'בַּר (ידיעה)  ח'אפו כתיר.  ראחו אוואם לבית איבראהים אלחכים וסאלו שו יעמלו מע האדי אלזיארה (ביקור) .  איבראהים פכּר ובעד לחזה (ואחרי רגע) קאל:

נעמל חפלה מע וג'בּה (ארוחה) כבירה, יעני מע משרובּאת, וחִ׳רְפַאן (כבשים) וג'אג'את וסמכּ (דגים)  ונביד (יין) והיכ אינשאללה יכון אלמאלכ

 מבסוט וירג'ע ללקסר בידון משאכֶּל. וִצֶל יום אלאחד, ואלכֻּל ג'אהז וכאמל (והכל מוכן ומושלם). אלמלכ ואלווזרא אג'ו  ואכלו ושירבו וכאנו כולהם מבסוטין כתיר, וריג'עו לילקסר. 

בעד יומיין אלמאלכ בַּעַת(שלח)  הדייה (מתנה) ללקריה. הֻוֶ בַּעת פיל. 

יא סלאם , אלפיל כאן דאימאן ג'ועאן וראח מן חקל לחקל, אכל ואכל, ותרכ אלחוקול בּידון (בלי) פואכה וחודרה. כמאן מרה ראחו אלסֻכּאן לחכים איבראהים

  וקאלו: לאזם אלפיל ירג'ע לקאסר אלמאלכ, ליאנו אלפיל רח יִחַ׳לֶّץ (עומד לגמור)

   כול אלאכל, ואלנאס יכונו ג'ועאנין.   איבראהים קאל :טייב, תעלו מעי נרוח ללקאסר ונטלוב מן אלמאלכ יאח'וד אלפיל.

איבראהים דחל לע'רפת אלמלכ ושאף אנו כל אלפלאחין הרבו מן אלח'וף(מפחד)  והו בס לחאלו אמאם אלמלכ (והוא לבדו מול המלך). 

 עשאן איש אינת הון? סאל אלמלכ

איבראהים ח'אפ וג'אוב (וענה) אינו אלכל מבסוטין מן אלהדייה ואנא אג'ית להון

ובידי אקול ללמלכ שוכראן ג'זילן מן כל אלפלאחין.  טייב קאל אלמאלכ , אינתו מבסוטין ואנא אַעְטִיכֹּם (אתן לכם) כמאן פיל כּהַדִיֵّה (כמתנה).

בעד יום סימעו אלנאס צות (קול) , בּום , בּום, בּום, ושאפו מן אלשבאביכ, איבראהים בירכב עלא פיל אַכְּבַּר ואטול מן אלפיל אלאַוַّל……

מזמן, באחת מהמדינות היה מלך לא אהוב . יותר מכך היה המלך אכזר והרג אנשים על ימין ועל שמאל, כל תושבי המדינה פחדו מאד ממנו ותמיד התרחקו מהארמון. באחד הימים אמר המלך לאחד השרים כי הוא רוצה לבקר בכפר בדרום המדינה, שם יראה כיצד חיים האיכרים ואיך השדות. השר שלח שליח לכפר כדי להודיע לתושבים שהמלך עם השרים יבקרו ביום ראשון בכפר.

כאשר תושבי הכפר שמעו את הידיעה הזאת הם פחדו מאד.   הלכו מהר לבית אברהם החכם ושאלו מה יעשו עם הביקור הזה.  אברהם חשב ואחרי דקה אמר: נעשה מסיבה עם ארוחה גדולה , עם הרבה אוכל ושתייה , כבשים תרנגולות ודגים, יין, וכך בעזרת השם יהיה המלך מרוצה ויחזור לארמון בלי בעיות. הגיע יום ראשון והכל מוכן ומושלם.

המלך ושריו הגיעו , אכלו ושתו והיו מרוצים מאד. 

כעבור יומיים, המלך שלח מתנה לכפר , פיל אחד מהארמון.  אוי אלוהים ,הפיל כל הזמן רעב, עובר משדה לשדה , אוכל ואוכל, ומשאיר את השדות ללא פירות ללא ירקות.   פעם נוספת הלכו התושבים לחכם ואמרו: צריך שהפיל יחזור לארמון כי הוא הולך לחסל את כל האוכל והתושבים ירעבו.

אִברהים אמר: בואו איתי נלך לארמון ונבקש מהמלך שייקח את הפיל.

אברהים נכנס לחדר המלך בעוד ששאר האנשים ברחו מפחד מהארמון

והוא נשאר לבד מול המלך.  למה אתה כאן ? שאל המלך את אִברהים.  

אִברהים פחד וענה שכל התושבים מרוצים מהמתנה, ואני באתי לכאן להגיד לך תודה רבה בשם כל הכפריים. טוב אמר המלך, אתם מרוצים ואני אתן לכם פיל נוסף כמתנה.  כעבור יום שמעו התושבים רעש חזק , בום , בום , בום, הציצו מהחלונות וראו את אִברהים רוכב על פיל יותר גדול ויותר גבוה מהפיל הראשון…