פי אחדא אלדֻוַל פי מדינה קריבה מן אלעאצמה, סאכנה עילה, וביתהא חילו כתיר יעני, זַי קַצְר ארמון.ללבית פיה תלאתה טַואבִּק מע כּתיר שבּאבּיכּ ובלכונאת ובֻּרדאי וילונות .
חַארִג' אלמדחל מחוץ לכניסה כאנת ג'נינה כּבּירֶה מע אשג'אר וזהור וחשיש וכתיר עַצַאפִיר ציפורים
וכמאן בִּרְכֵּת סמכּ מן כתיר אלואן. מִן חַוְל (סביב) אלג'נינה כאן גִ׳דַאר (גדר)
וכל ואחד שאפ אלבית אלחילו בס מן ברה.
פי האדא אלבית סַכַּנוּ ואלדֵין הורים ואִבְּן עמרוֹ עשרה סנין ואסמו מחמוד.
מוש בעיד מִנְהֹם סַכַּנַת עֵילה פי בית זע'יר, מְכַּוַّן מורכב בּס מן עֻ'רְפתין ומטבח'. הונאכ כאנו סאכנין ואלדין הורים ובינת ואיסמה סמירה, עומרהא ח'מסה סנין, והיי תלמיזה שאטרה.
כֻּל מַרַّה לַמַّא כאשר סמירה שאפת אלבית אלחילו קאלת : עינדי חִלְם יש לי חלום, אינשאללה ואחד מן אלאיאם יִכּוּן לי בּית מִתֶל האדא אלבּית.
פאתת עברו כתיר סנין וסמירה כאנת פי אִלְחַ׳ארֵג׳ בחו"ל פי אַלְמַאנְיַה גרמניה

והונאכ אִשְתַעַ׳לת דַכְּתוֹרה עבדה כרופאה פי מֻסְתַשְפַא כביר.
למא כאשר כּאן עומרה תלאתין שנה , ריג'עת חזרה סמירה לביתהא ואִשְתַעַ׳לת
פי אכבר מֻסְתַשְפַא פי אלעאצמה בבירה. סמירה כאנת הייתה עַזַﬞאבִּיה.
פי ואחד מן א(ל)ליאלי טלבו מינהא אינו תרוח אואם ותְעַאלֶג' עיאן
מע מושכילה כבירה,ולאזם תעמל לו עמליה עאגלה (חרום) טייב , יומיין פאתו ואלעיאן פאתח אלעיון ושאפ אלדכתורה סמירה אמאם תַחְ׳תו. מחמוד וסמירה צארו יחכו מע בעד' החלו לדבר זה עם זו , חאכו כתיר סעאת והיכ תְעַרַ֘פו הכירו
מחמוד כאן מוחאמי ,ואילו מַכְּתַבּ משרד, הו ליסה עזאבי ועומרו ח'מסה ותלאתין שנה.
בעד אלמֻסְתַשְפַא ,סמירה ומחמוד אִלְתַקוּ נפגשו כל יום וצארו צחאב וחבּו כתיר.
בעד סנה מחמוד עזם סמירה לביתו עשאן תתערף עלא אלואלדין. קריב מן אלבית
טלבּ מחמוד מן סמירה אינו תְסַכֶּר עיונהא שתעצום את עיניה ולמא כאנו פי מדח'ל אלבית קאל:
איפתחי עֻיונכּ יא סמירה, סמירה פתחת עיונהא ושאפת אלבית אלחילו, אלקסר
יא סלאם מחמוד, האדא אלבית מן אחילם, האדא ביתכ .? תעאלי חביבתי
יא סמירה, נתג'ואז וביתי יכון ביתכ כמאן. קאלת: יא מחמוד יא חביב קלבי, אינת ג'יבת לי חֻבּ וכמאן אבית מן אלחילם… ואנא אג'יב לכ כל חייאתי מעכ.

באחת המדינות, בעיר קרובה לעיר הבירה, גרה משפחה, וביתה יפה מאד, כמו ארמון, בעל שלוש קומות עם הרבה חלונות ווילונות ומרפסות. מחוץ לכניסה הייתה גינה גדולה עם עצים ופרחים ודשא והמון צפרים, ובריכה עם דגים צבעוניים.
סביב הגינה הייתה גדר וכל אחד ראה את הבית היפה רק מבחוץ. בבית זה גרו הורים ובנם בן עשר ושמו מחמוד.לא רחוק משם גרה משפחה בבית קטן המורכב רק משני חדרים ומטבח. שם גרו הורים עם בת ושמה סמירה וגילה 5
והיא תלמידה חרוצה. כל פעם שסמירה ראתה את הבית היפה אמרה :יש לי חלום, בעזרת השם שבאחד הימים יהיה לי בית כמו זה. שנים רבות חלפו , וסמירה הייתה בחוץ לארץ, בגרמניה ,ושם עבדה כרופאה בבית חולים גדול.
בגיל שלושים שנה חזרה סמירה לביתה, ועבדה בבית חולים גדול בעיר הבירה, היא הייתה רווקה. באחד הלילות ביקשו ממנה שתלך מהר ותטפל בחולה שיש לו בעיה גדולה, ודרוש ניתוח חרום.

טוב , כעבור יומיים והחולה פקח את עיניו וראה את סמירה הרופאה מול מיטתו.
מחמוד וסמירה החלו לשוחח זה עם זו הרבה וכך הכירו אחד את השני.
מחמוד היה עורך דין ויש לו משרד, והוא עדיין רווק וגילו שלושים וחמש שנים.
אחרי בית החולים סמירה ומחמוד נפגשו כל יום והפכו להיות חברים ןהתאהבו
מאד. כעבור שנה מחמוד הזמין את סמירה לביתו על מנת שתכיר את הוריו.
קרוב לבית ביקש מחמוד מסמירה שתעצום את עיניה וכאשר הגיעו לפתח הבית אמר לה : פיקחי את עיניך סמירה,. סמירה פקחה את עיניה וראתה את הבית היפה, את הארמון. הו אלוהים זה ביתך מחמוד ? זהו הבית מהחלום שלי אמרה סמירה… בואי אהובתי סמירה , נתחתן וביתי יהיה גם ביתך.
אמרה :מחמוד אהוב לבי ,נתת לי אהבה גדולה , וגם את בית חלומותי… ואני נותנת לך את כל חיי איתך.