תפריט
פי מדינת חיפה , פי מרכז אל בלדה תחתה עאיישו תנין אהאלי, ואחדה יהודיה איג'ת
לאיסראיל מן לבנאן, ואל תאליה מן איסראיל מן זמאן.איבנהם סמיר ומשה , עמרהום
שבעה סנין, סאכנו קריב אל ואחד מן אל תאני , כנתו צחאב זאי אחואן , וראחו כל יום ללמדרסה ועלמו מע בעד. עימלו וזיפה וחאכו דיימאן בלערבי מע בעד ומעא כל אילתו לסמיר. היכ כתיר סנין. בעדיין ראחו לג'אמעה , וסמיר כאן אוסטאז פי מדרסה כבירה. משה ראח לג'יס אל איסראילי וצאר יכון טיאר שאטר, פי סילאח (א)לג'ו
(חיל אויר).
ואחד מן אל ליל , משה כנת פי עמליה פוק מן לבנאן, וחאסס אינו פיה מושכילה בלמוטור אל טיארה, ולאזם יטרק מן אל טיארה. הבט (צנח) ללארד פי ג'נוב אל לבנאן בידון שנטה בידון ולא אישי , בס לחאלו.ואל טיארה גטסה (צלל) ללבחר.
משה שאפ עלא א טול (א)לחודוד מעא איסראיל כתיר ג'נוד מן אל ג'יש אל לבנאני
וכמאן כתיר ארהבין מן חיזבאללה. הרב משה ורכד אוואם כל אל ליל לשמאל אל דוולה. פי אל יום כנת תכבה (הסתתר) (א)סתראח ונאם. אכל מן אל פואכה שו וג'ד
ושירב מיי מן וידיאן (נחלים) ןפי ג'רוב (אל) שמש (שקיעה) צאר ימשי. היכ תקריבן
עשרה איאם. מרה שאפ פי קריה , בית קריב מן חקל וכל אל גסיל (כביסה) ברה פי אל סאחה. ראח פי אל ליל ואחד בנטלון וקמיז ומעטפ, חט עאקל וכאפיה עלא ראשו
ועימל חאלו פאלאח, והיכ צאר ימשי עלא מדאר (אל) סיעה.
בעד אוסבועיין ומשה דחל לג'נוב אל מדינת ביירות וצאר ידור עלא ספארת אמריקייה
(שגרירות אמריקאית) חאכ מע אל נאס, סאל וכמל, בעד נוס יום , איג'ה לספארה
אמריקייה וטלב מן אל חאריס אמני קריב מן אל באב אינו בידו יאחכ מע אל סופרה
אמריקי. אל חאריס אמני חאכ מע אל מודיר, ובעד בס לחזה, ומשה דחלת לספארה , סלים , טעבאן, ג'ועאן , בס מבסוט כתיר.
בעד אוסבוע ומשה ריג'ע לביתו פי איסראיל, עימל חאפלה וקאל לכל אל צחאב :
נושכור אללה אנא הון סלים, שו ג'אב לי מוסעאדה, האדי אל לוע'ה אל ערביה,יעני
כל אישי תיתעלם פי חייאתכ יסעאדכ פי ואחד אל איאם. א ראי אל מטל ,
"אלעילם פי (אל)צגר כ (אל) נקש עלחג'ר." ( הלימוד בגיל צעיר כמו חקיקה על אבן).
בעיר חיפה במרכז העיר התחתית חיו שתי משפחות אחת מהן יהודית שבאה לישראל מלבנון, והשניה מישראל מזמן.בניהם סמיר ומשה שגילם שבע שנים גרו קרוב האחד מהשני , היו חברים כמו אחים והלכו כל יום לבית הספר ולמדו יחדיו
עשו שעורי בית ושוחחו תמיד בערבית יחדיו וגם עם משפחתו של סמיר. וכך שנים רבות. לאחר מכן הלכו לאוניברסיטה וסמיר הפך להיות מורה בבית ספר גדול, ומשה התגייס לצהל ןהפך להיות טיס מוצלח בחיל האויר.
באחת הלילות , משה היה בפעילות מעל לבנון, והרגיש שישנה בעיה במנוע המטוס
ועליו לנטוש את המטוס. הוא צנח לאדמה בדרום לבנון, בלי תיק ובלי שום ציוד, רק לבדו. והמטוס צלל לים. משה ראה לאורך הגבול עם ישראל הרבה חיילים לבנוניים וגם מחבלים רבים מהחיזבללה. הוא ברח במהירות ורץ מהר כל הלילה לכוון צפון המדינה, ביום הסתתר נח וישן, אכל פירות שמצא ושתה מים מנחלים. בשקיעת השמש התחיל ללכת, כך כעשרה ימים.
פעם ראה בית בכפר קרוב לשדה וכל הכביסה בחוץ בחצר. הלך בלילה ולקח מכנס
חןלצה ומעיל, שם על ראשו טבעת וכפיה ועשה עצמו פלאח כפרי. כך המשיך ללכת סביב השעון. כעבור שבועיים נכנס משה לדרום ביירות והתחיל לחפש את שגרירות אמריקה, דיבר עם אנשים שאל והימשיך. כעבור חצי יום הגיע לשגרירות אמריקה
וביקש משומר הבטחון ליד הדלת שברצונו לדבר עם השגריר. השומר דיבר עם מנהלו ואחרי שניה ומשה היה בתוך השגרירות בריא ושלם, עייף ורעב אך מרוצה.
אחרי שבוע משה חזר לביתו, עשה מסיבה ומר לחבריו, תודה לאל שאני כאן בריא
ומרוצה, מה שעזר לי זו השפה הערבית, ז"א כל מה שתלמד בחייך יעזור לך באחד הימים, לפי הפתגם: הלימוד בגיל צעיר , זה כמו חקיקה על אבן….