אל מאלכ ואל כ'יתיאר

מן זמאן , פי ואחד מן אל דול , כאן מאלכ והו מניח וחב כתיר שעבו.

ואחד מן אל איאם , רכב אל מאלכ עלא חסאנו ברה מן אל קסר, ובידו ישוף כיפ
חאלהום אל נאס פי דוואלתו. ראח מן הון להונאכ , שאפ אל נאס ,חאכ מעאהום
וכאן מבסוט.  פג'ואה ברה מן אל מדינה פי חקל שאפ ואחד זלאמה כ'יתיאר ובאידו 
שתלה מן סאג'ר תין, ובידו יזרעהו באל ארד. קאל לו אל מאלכ:יא זאלמה, האדא אל
סאג'ר יאוחוד לו כתיר סנין ען יג'יב פואכה, יעני תין.  כיף תאכל מינו ואינת כ'יתיאר.ג'ואב אל זלאמה: כלו מן אללה , איזה איווה , מניח, איזה לא, מאליש
אל ריג'ע ללקסר ונסית מן אל כ'יתיאר.     בעד כתיר סנין ,אג'א לבאב אל קסר ,כ'יתיאר מעא ליחיה כבירה ובאידו סלת תין.  בידי אשופ אל מאלכ ,קאל אל כ'יתיאר לחארס קריב מן אל באב אל קסר.  אל חארס ג'ואבו אינו אלזיארה ממנוע.
 טייב קאל אל כ'יתיאר, רוחו וקאלו ללמאלכ אינו ואחד כ'יתיאר מעא סלת תין , בידו ישופו.  אל מאלכ פאכר שו חאכ מעא אל כ'יתיאר מן זמאן וטלב יג'יבו אל כ'יתיאר ללעורפת אל מאלכ.   אל כ'יתיאר דחל ללעורפת אל מאלכ. אל מאלכ קאל לו אינו אל זלאמה דפ מוהים , קאעדו סווא ואכלו מן אל תין, ואל מאלכ כאן מבסוט .
אל מאלכ טלב יבעתו אל כ'יתיאר מעא סלת מליאנה מעא עמל (מטבעות) מן דהב.
אל סימעו אינו אל מאלכ בחיב תין , ואג'ו ללקסר מעא סלאל תין. ואל חארס רשק אל תין עלא ראשהום, ע – ראי (א) למתל: מן איללי ביערף, ביערף ואללי מא ביערף ביקול כף עדס וילה, יאכד סלת תין עלא ראשו…
מזמן , באחת המדינות ,היה מלך. המלך היה טוב לב ואהב את עמו.
באחד הימים רכב המלך על סוסו מחוץ לארמוןורצה לראות מה שלום האנשים במדינתו. הלך מפה ומשם ראה אנשים ודיבר איתם והיה מרוצה. 
לפתע , מחוץ לעיר , בשדה , ראה אדם זקן ובידו שתיל של עץ תאנים , ורוצה לשתול אותו בשדה. אמר לו המלך : אדון, העץ הזה יקח לו שנים רבות עד שיתן פרי. עד שיתן תאנים. איך תאכל ממנו ואתה זקן.
הכל מאלוהים, אם כן אז טוב ,ואם לא ,אז אין דבר , ענה הזקן.  המלך חזר לארמון ושכח מהזקן.  כעבור שנים רבות בא לדלת הארמון זקן עם זקן גדול ובידו
 סל מלא תאנים.  אני רוצה לראות את המלך ,אמר הזקן לשומר שהיה ליד דלת הארמון. השומר ענה לזקן ,שהביקור אסור. טוב , אמר הזקן , לכו ואימרו למלך
 שזקן עם תאנים רוצה לראותו.  המלך נזכר בשיחה עם הזקן, וביקש שיביאו אותו לחדרו. הזקן נכנס לחדר המלך, והמלך אמר לו שהוא אורח חשוב,. הם ישבו יחדיו
ואכלו מהתאנים והמלך היה מרוצה מאד .  המלך ביקש שישלחו את הזקן עם סל מלא מטבעות זהב.   אנשים שמעו שהמלך אוהב תאנים ובאו לארמון עם סלי תאנים, אך שומר הארמון זרק על ראשם את התאנים : לפי הפתגם, מי שיודע ,יודע, ומי שלא יודע שיאכל כף עדשים ,או יקבל סל תאנים על הראש…