אל תברוע - (התרומה)

פי אל שנה 1939 דחלת אל ג'יש אל אלמני , למדינת קראקוב פי בולנדה (פולין)

וצארו יג'מעו אל יהוד ובעדו קאוואם כל אל נאס למעתקל (מחנה מעצר) פי בולנדה , כאן איסמו "אושוויץ".    
פי קראקוב סאכנו ,צחאבתיין, קריב ואחד מן אל תאני, ודיימאן כאנו מעא בעד.
אל ואחד כאן איסמו ויקטור והו משיחי, ואל תאני כאן איסמו איזאק והו יהודי.
המ כאנו פי אל מדרסה סווא ופי אל ג'מעאה מעא בעד. עימלו וזאיפ (א)לבית , מרה פי ביתו לויקטור , ומרה פי ביתו לאיזאק. הם כאנו מבסוטין וחבו ואחד אל תאני כתיר. יעני צחאב דאיימאן.
למא אג'את אל חרב ,עומרהם כאנו 20 שנה וכל ואחד כאן חאפ מן אל חרב.
פג'ואה אג'ו לבית איזאק אל יהודי ג'נוד מעא דאבט אלמני ואחדו כולהם למחתה מרכזיה מינה יבעדו ברה מן קראקוב.  איזאק שאפ שו צירה, רכד קאוואם לבית צאחבו וויקטור ,העטא לו אל מפתח לביתו , וטלב מינו , ידחל להונאכ ויאחד אל צאנדוק אילו מן תחת אל תחות פי עורפת נום , פי טאבק אל ארדי.
למא איזאק ריג'ע למחתה, שאפ כל אל נאס וכמאן אילתו ראחו.   איזאק הרב לוער
(ליער) ובעד נוס שנה אג'את לאיסראיל , חזין עייאן, בס עאש, כל אילתו מאתו והו בס לחאלו  ,מסכין.   שוואי שוואי, מן יום אל יום ואיזאק צאר יכון רג'ול עמל, מג'אווז
מעא וולאד וביתו ג'מיל, בס דיימאן פכר עלא אילתו , אללה ירחמם , ועלא צאחבו ויקטור פי קראקוב , ושו צירה ללצאנדוק.  כתיר שנין פאתו , ואיזאק סאפר לבולניה
 ודחל למדינת קראקוב וצאר ידור עלא ביתו ועלא בית צאחבו ויקטור.  איזאק וג'ד ולא אישי, מכאן ביתהם צאר יכון טריק מרכזיה וסע (רחב) וכל אל חארתו תע'יירת.
בעד אוסבוע חאכ מעא חלק פי קראקוב וסאלו עלא צאחבו ויקטור, נאם ג'ואב אל חלק, ויקטור צאר יכון אל מודיר מן אל מכתבה (ספריה) פי קראקוב והאט לאיזאק
אל עונואן.  איזאק ראח קאוואם ישופ צאחבו ויקטור , יא סלאם , אל צחאב אילטקאו.  חאכו ואכלו כתיר סאת. איזאק סאאל צאחבו עלא אל צאנדוק , בס ויקטור נשית, וג'ואב לאיזאק, אסמע: כתיר סנין פאתו ,ואנא פי בית אאחר, לאזם נרוח ונדור פי ביתי עלא אל צאנדוק.  טייב ,ראחו לבית ויקטור אל ג'דיד, והונאכ פי אל קבו (מרתף) וג'דו אל צאנדוק.  איזאק כאן מבסוט כתיר ריג'ע לאיסראיל מעא אל צאנדוק.   פי אל צאנדוק כאנו אשיה (דברים)מהים כתיר לדין אל יהוד.כתב אל תורה ענתיק כתיר , ושמעדן , ושופר  וכמאן כתב מהים כתיר לשעב אל יהודי.
איזאק ראח למתחאפ אל וטאני פי אורשלם אל קוצ וג'אב כל אל צאנדוק למתחאפ,
איזאק טלב מן אל מודיר יכתוב,אינו האדי אל צאנדוק הי תברוע מן ו'קטור ויצלב
משיחי מן קראקוב לשעב אל יהודי מעא חוב.

בשנת 1939 זאת אומרת מלחמת העולם השניה, נכנס הצבא הגרמני לעיר קרקוב שבפולין, התחילו לאסוף את היהודים ושלחו אותם במהירות למחנה מעצר בפולין שנקרא אושוויץ.

בעיר קרקוב חיו שני חברים קרובים אחד לשני ותמיד היו יחדיו. האחד שנקרא ויקטור והוא נוצרי והשני נקרא איזאק והוא יהודי.
הם היו יחדיו בבית הספר וגם באוניברסיטה , עשו שיעורי בית פעם בביתו של ויקטור, ופעם בביתו של איזאק. הם היו שמחים וחיבבו אחד את השני ,הם 
היו חברים אמיתיים. כשפרצה המלחמה הם היו בני 20 וכל אחד פחד מהמלחמה.
פתאום באו לבית איזאק היהודי חיילים גרמנים עם קצין ולקחו את כלם לתחנה מרכזית ממנה ישלחו מחוץ לקרקוב.
איזאק ראה מה קורה רץ מהר לבית חברו ויקטור ונתן לו את מפתח הבית שלו, ביקש ממנו שילך לשם ויקח מזוודה הנמצאת מתחת למיטה בחדר שינה בקומת קרקע. כשאיזאק חזר לתחנה ,ראה שלקחו את כל האנשים וגם את משפחתו. 
איזאק ברח ליער וכעבור חצי שנה הגיע לישראל עצוב,חולה אך בחיים.
כל משפחתו נספתה והוא נשאר לבדו המסכן.
לאט לאט ,מיום ליום איזאק הפך להיות איש עסקים,נשוי עם ילדים ובית יפה.
אך תמיד חשב על משפחתו ועל חברו ויקטור בקרקוב, ומה קרה למזוודה.
הרבה שנים חלפו, איזאק נסע לפולין ולקראקוב וחיפש את ביתו ואת בית חברו
ולא מצא דבר.
המקום שבו נמצא ביתם הפך להיות כביש מרכזי רחב וכל השכונה השתנתה לגמרי. כעבור שבוע שוחח איזאק עם ספר מקרקוב ושאל אותו אודות חברו ויקטור. כן ענה הספר ויקטור הפך להיות מנהל הספריה בקראקוב ונתן לאיזאק את הכתובת. איזאק הלך מהר לראות את חברו ויקטור ותודה לאל החברים נפגשו. שוחחו ואכלו הרבה שעות ואיזאק שאל את חברו ויקטור על המזוודה אך ויקטור שכח את המזוודה וענה לאיזאק: שמע שנים רבות חלפו ,עברתי לבית אחר, יש ללכת לביתי ולחפש את המזוודה.
הלכו החברים לביתו וחפשו ומצאו את המזוודה במרתף.
איזאק שמח מאד ,וחזר לישראל עם המזוודה.
במזוודה היו דברי קודש, ספר תורה עתיק מאד ,חנוכיה, ושופר וספרי תפילה חשובים ליהדות.
איזאק הלך למוזיאון הלאומי בירושלים ומסר את כל המזוודה למוזיאון.
איזאק ביקש ממנהל המוזיאון שיכתוב מי נתן את הפריטים החשובים ושם נרשם :
ויקטור ויאצלב נוצרי מקראקוב ,תרומה לעם היהודי עם אהבה גדולה.