חכאיה מן פתרת אל שיתה

ואחד מן אל איאם , בפאצל אל שיתה, אימשו מורדוך מעא צאחבו מן חיפה,
וחאכו מעא בעד. היכ טילעו מן ביתהום ועימלו שוואי ריאדה. 
אל טאריק כאנת מעא מיי מן אל שיטה הון והונאכ, בס אל טקס כאנת מניח.
פג'אתן אג'ית בסערה סיארה בלון אביאד, ואל מיי מן אל טאריק ניזלו עלא מלאבסהום, ואל סיארה אקמלה כיף ולא אישי צירת. 
קאל מורדוך לצאחבו : יא חסארה, שוף כיף מפיש סקאפה פי חיפה. ימכן אישי בישבה (דומה ) יציר פי תל – אביב , אל שופר יטלע ברה מן אל סיארה, יקול לכ
הו מתאסף, ויעזם (יזמין) לביתו כיף (א)לדף , יעימל וג'בה , יג'יב פואכה מן אל פאצל, יע'סל אל טייאב, ואינת נדיף, שבען, ומבסוט תארג'ע עלא ביתכ.
קאל צאחבו למורדוך :כל הדול צארו לאילכ? 
קאל מורדוך : לאילי לא , בס לג'וזתי צירת מראתיין ….
באחד הימים בעונת החורף , צעדו מורדוך וחברו מחיפה, ושוחחו אחד עם השני
כך יצאו מביתם ועשו קצת ספורט. הכביש היה פה ושם עם מים מהגשם (שלוליות)
אך מזג האויר היה טוב.  לפתע הגיעה במהירות מכונית בצבע לבן , והמים מהכביש
הרטיבו את בגדיהם, והמכונית המשיכה כאילו כלום לא קרה.
אמר מורדוך לחברו : כמה חבל ,תראה איך אין תרבות בחיפה. אם דבר דומה קורה בתל -אביב, הנהג יורד מהרכב , יאמר לך שהוא מצטער ויזמין אותך לביתו כאורח
יכין ארוחה, יגיש מפירות העונה, יכבס את הבגדים ואתה נקי , שבע , ומרוצה תחזור לביתך.
אמר חברו של מורדוך : כל אלה קרו לך ?
אמר מורדוך:  לי לא , אך לאישתי קרה פעמיים….