פי אל חארתנא כאנת כתיר צנעת {מקצועות} לאבאאהם אל צחאבי.

ואחד אישמו שלמה ואבוהו "חיאט", הו בחייט ג"כיתאת ובנטלונאת וקומצאן.

הו בשתעיל פי ביתו.   אבוהו לנחום צאחבי, "נגאר"ועינדו מנגרה קריב מן ביתו.

הו בעמל חזאין, כראסי , טאולאת ותחות. מן עינדו אישי מכסור יגיב לו אבוהו לנחום ואחד גדיד בדל אל מכסור. מאלום במסארי,(מפיש בידון מסארי )

אבוהו לאיצחק צאחבי "חדאד " ובשתעיל פי מחדאדה שי מיתיין מיטר מן אל שוק

אל כביר,{אישמו תלפיות} הו בעמל כמאן תחות בס מן חדיד, ויצלח כל אישי מן חדיד.   ופיה כמאן ומאלום אבוהו לצאחבי יעקוב, הו "סכאפי", בעמל ובצלח

כנאדר וגזמה. הו בשתעיל פי דוכאן זעיר קריב לחוד אל חאראתנא.

פיה חכאיה מן זאמאן, מוש גדידה , עשאן זלאמה אישמו ברוך, חט אל כנאדר

 פי אל דוכאן אל סכאפי וטלב מינו יצלח אל כנאדר ליאנו מוש מבסוט מינהם.

בעדיין ברוך לאזם ירוח וחארג מן בילאד וכנת פי אמריקה חמשה ועשרין שנה.

למא ברוך רגא לביתו וגד וארקה בלון אביאד ועליה מכתוב אל ענואן אל סכאפי

ואל תאריך ןנומרה עשרין. רך ברוך ושאף אל סכאפי מווגוד פי אל דוכאן.

 חיתיאר בס מווגוד. גאב אל וראקה לסכאפי, ואל סכאפי ידור וידור על כונדראת אל זלאמה,בעדיין עשרה דקאייק וגאד אל כנאדר. קאל אל סכאפי 

לברוך, תעל בוקרה מן פאדלאכ ואחלאס אל צלח. קאל לו ברוך: אנא זעלן כתיר, חמשה ועשרין שנה מוש בכאפי תצלח כונדראתי?…

ספור נוסף מימי ילדותו של ניסים

בשכונתנו היו הרבה מקצועות לאבות חברי.

אחד שמו שלמה, ואביו חייט, הוא תופר מקטרונים מעילים,מכנסיים וחולצות, הוא עובד בביתו.

אביו של נחום חברי,נגר, ויש לו נגריה קרוב לביתו. הוא עושה ארונות, כסאות , שולחנות ומיטות.

מי שיש לו משהוא שבור, יביא לו, והוא נותן לו אחד חדש במקום השבור. כמובן בתשלום (אין חינם)

אביו של יצחק חברי , מסגר , ועובד במסגריה כמאתיים מטר מהשוק הגדול(שמו תלפיות)

הוא עושה גם מיטות אך מברזל.

ויש כמובן גם אביו של יעקב חברי , הוא סנדלר, עושה ומתקן נעליים ומגפיים, הוא עובד בחנות

קטנה קרוב לשכונתנו

יש סיפור מזמן, לא חדש, על אדם ששמו ברוך, שם את נעליו בחנות הסנדלר, וביקש ממנו שיתקן את הנעליים כי אינו

מרוצה מהם.  לאחר מכן נסע ברוך לחו"ל, והיה באמריקה עשרים וחמש שנים.

כשברוך חזר לביתו, מצא פתק לבן  ועליו כתובת הסנדלר, תאריך, ומס' 20.  הלך ברוך ומצא את הסנדלר בחנותו

זקן אך נמצא. נתן את הפתק לסנדלר, שחיפש וחיפש את נעלי האיש.  כעבור עשר דקות, נמצעו הנעליים.

אמר הסנדלר לברוך: תבוא מחר  בבקשה ואסיים את תיקון הנעליים.

אמר לו ברוך:אני כועס מאד , עשרים וחמש שנים לא הספיקו על מנת לתקן את נעליי ???