נוכתה זע'ירה

כאן יא מכאן , ופי מדינת נתניה סאכנו זלאמה ומרתו, עמרו אכתר מן תמנין שנה
ומרתו חמשה ושבעין שנה
 המ כאנו מותקעדין , מבסוטין וסעידין וכל יום דוארו שו ראח יעימלו פי אליום.
ואחד מן אלאיאם קאל אלזלאמה אינו בידו ירוחו ללמדרסה ווין תעלמו, והונאכ ביערפו ואחד אלתאניה
טייב קאלת מרתו, יאללה נרוח ללמדרסה ונשופ שו צירה הונאכ בעד כתיר סנין.
ראחו אלזלאמה ומרתו ללמדרסה וכאנו קריב מינהו , פג'ואה פי אלדור אמאם אלמדחל ללמדרסה. סאפרת סיארה בלון אחמר בסורעה ומינהא וקעת (נפלה)
שנטה  מעא כתיר מסארי. אלרג'ל ומרתו אחדו אלשנטה וקררו ירג'עו לביתהאם.
אלזלאמה קאל למרתו אינו לאזם ירוחו למחטאת אלשורטה, והיכ אלשנטה תרוח
לשופר מן אלסיארה,  בס מרתו קאלת לו אינו המ וג'דו אלשנטה ואל מסארי יתחל
(ישאר) פי ביתהאם.
אלרג'ל כאן זעל וחאכ מע אלשורטה בלטלפון.  בעד שי נוס סיעה ופי בית אלחוטיאר
דחלו דאביט מן אלשורטה מעא בוליס.  אלסיט קאלת אינו ג'וזה מדהוש שוואי וחאכ 
כלאם פאדי.   טייב קאל אלדאביט: קולי יא חואג'ה שו צירה?   אלחוטיאר קאל :
נהרדא פי אלצבאח רוחנא אנא ומרתי ללמדרסה…   בס, בס, קאל אלדאביט ואחד מעו אלבוליס ברה,  תעל נירג'ע ללמחטה, האדא אלחוטיאר פכר אינו הו ליסה זע'יר,
יעני תילמיז פי מדרסה….
היה היה  ובעיר נתניה גרו אדם ואישתו , גילו מעל שמונים וגילה שבעים וחמש שנים. הם היו גימלאים מרוצים ובריאים.  כל יום חיפשו מה יעשו במהלך היום.
באחד הימים , אמר האיש כי רוצה הוא שילכו לבית הספר היכן שלמדו ושם הכירו אחד את השניה.   טוב אמרה אישתו , קדימה נלך לבית הספר ונראה מה קורה שם אחרי שנים רבות.   הלכו האיש ואישתו לבית הספר והיגיעו קרוב אליו, פתאום
בכיכר ממול הכניסה לבית הספר נסעה מכונית אדומה במהירות וממנה נפל תיק עם הרבה כסף. הבעל ואשתו לקחו את התיק, והחליטו לחזור הביתה. האיש אמר לאישתו כי צריך ללכת לתחנת המשטרה וכך התיק יחזור לנהג של המכונית.
אישתו אמרה לו שהם מצאו את התיק והכסף ישאר בביתם. האיש כעס מאד ודיבר בטלפון עם המשטרה.  כעבור כחצי שעה ולבית הזקן נכנסו קצין משטרה ושוטר. האישה אמרה להם שבן זוגה מבולבל מעט ומדבר שטויות.
טוב , אמר הקצין: תגיד לי אדוני מה קורה ?   הזקן אמר : היום בבוקר אני ואשתי
הלכנו לבית הספר…  די , די , אמר הקצין ולקח את השוטר החוצה, בוא נחזור לתחנה, הזקן הזה חושב שהוא עדיין קטן, זא שהוא תלמיד בבית הספר….